איזה חדר פנוי ביום שלישי בשעה 11?

אתה הולך לארוחת הצהריים ומישהו עוצר אותך.

"האם יש משהו במעבדה 2 ביום שלישי בשעה אחת-עשרה? יש לנו דובר אורח."

אתה יודע את התשובה. זה נמצא בתוך מערכת שעות שבנית. אבל אתה לא יכול לענות, כי מערכת שעות מאורגנת לפי כיתה — שלושים טבלאות, אחת לכל קבוצה, ומעבדה 2 מופיעה איפשהו בתוך כל אחת מהן.

אז זה הופך ל"תן לי לבדוק ולחזור אליך", ואז זה חיפוש בתוך דפים מודפסים, או סריקה של שלושים עמודות תוך ספירת חדרים.

המידע נמצא שם. הוא פשוט מתויק תחת הכותרת הלא נכונה.

מערכת שעות נבנית בדרך אחת ונקראת בדרך אחרת

זה לא פגם בדרך שבה בנית אותה. מערכת שעות נכתבת לפי כיתה, כי כך מבוטאים האילוצים — קבוצה זו לומדת נושא זה מספר פעמים בשבוע.

אבל היא נבדקת לפי משאב. איזה חדר פנוי. איזה מורה לא משובץ בשעה השלישית. מי עוד מלמד כשאני מלמד.

כל מי שמנהל מערכת שעות מסיים כשהוא מחזיק את התצוגה השנייה בראשו, והוא האדם היחיד בבניין שיכול לענות.

סובב את הטבלה על הצד

במקום טבלה אחת לכל כיתה, אתה יכול לבקש שורה אחת לכל חדר, עם הימים והשעות למעלה. אותה מערכת שעות, בשינוי זווית — שום דבר לא מחושב מחדש, שום דבר לא נפתר מחדש, רק מתויק תחת כותרת אחרת.

מעבדה 2 הופכת לשורה. יום שלישי בשעה אחת-עשרה הופך לעמודה. התשובה נמצאת במקום שבו הם מצטלבים, וזה לוקח בערך שנייה.

אותו דבר עובד עבור מורים: שורה אחת לכל אחד, כל השבוע שלהם בשורה. "מי פנוי עכשיו?" מפסיקה להיות שאלה שאתה צריך לחקור.

זה משתפר כשאתה באמת מציב משהו

קריאה היא החצי הקל. החלק השימושי הוא כשאתה מחזיק שיעור ומחפש מקום להניח אותו.

בחר שיעור שזקוק לחדר ועבור לתצוגת חדרים: הטבלה מסמנת אילו חדרים פנויים באמת באותו יום ובאותה שעה — לא נראים פנויים, אלא פנויים באמת — ובאיזה מהם השיעור נמצא כרגע. אתה לא משווה שתי טבלאות ומקווה לטוב. השאלה "איפה זה יכול להיכנס?" נענית על המסך שאתה כבר מסתכל עליו.

ואז גרור אותו לשורה שאתה רוצה. השיעור מחליף חדר. לא פתחת טופס, לא מצאת שדה חדר, ולא הקלדת שם חדר שחייב להתאים בדיוק.

וזה אומר לך מתי אתה טועה

הזזת שיעורים ידנית היא המקום שבו מערכות שעות טובות נשברות בשקט. אתה פותר את בעיית הדובר ויוצר התנגשות שתי שורות למטה שאף אחד לא שם לב אליה עד יום שלישי.

אז הטבלה בודקת תוך כדי תנועה. הזז משהו למשבצת שלא עובדת וזה יגיד לך מיד — לא בשמירה, לא בפתיחה הבאה. וכל מה שאסור להזיז ניתן לנעילה, כך שהתשובה היא "לא" לפני הטעות ולא אחריה.

שאלת המסדרון, נענית במסדרון

שום דבר מזה אינו מידע חדש. כל אחת מהתשובות האלה כבר הייתה בקובץ ה-.fet שלך ברגע שהתוכנה סיימה את החישוב. זה פשוט היה מסודר עבור המחשב שיצר את זה, ולא עבור האדם שצריך לחיות עם זה.

סיבוב הטבלה על הצד לא משנה שיעור אחד. זה משנה מי יכול לענות על שאלה לגביו — מה שמהווה את רוב העבודה, כשאתה האדם היחיד בבית הספר שיכול לקרוא את מערכת שעות.

"האם יש משהו במעבדה 2 ביום שלישי בשעה אחת-עשרה?"

כן. או לא. תוך בערך שנייה, כשאתה עומד במסדרון.

נסה את תצוגת החדרים על מערכת שעות אמיתית →